מזאווי נ' אוטו טק בע"מ

פסק דין

תביעה לתשלום שכר ראוי בגין מתן שירותי חשבונאות והכנת תוכנית עסקית ע"י התובע עבור הנתבעת. ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שנשמעו עדויות קצרות של הצדדים (ללא חקירות נגדיות), וב"כ הצדדים סכמו טענותיהם בע"פ. עוד הוסכם כי בית המשפט יהיה מוסמך לפסוק כל סכום שינוע בין 0 ל-15,000 ₪.

1. התובע הינו רואה חשבון, אשר נתן שירותי ראיית חשבון לנתבעת החל משנת 1996 ועד 2008.

2.הנתבעת מפעילה מוסך למתן שירותי מכונאות רכב.

3.בין הצדדים לא נערך מעולם חוזה בכתב, וההתקשרות התבססה על יחסי אמון ששררו בין הצדדים, כאשר הנתבעת משלמת לתובע שכר בהתאם לחשבוניות שהוציא לה מידי חודש ובסוף כל שנה. שולם שכר חודשי בסך 1,700 ₪, כאשר החל מחודש 3/2007 עלה השכר החודשי לסך של 2,000 ₪. בנוסף שולם שכר של 10,000 ₪, מידי שנה, בגין עריכת והגשת הדוחות השנתיים לרשויות המס.

4. החל משנת 2005 החלה הנתבעת לעבוד כמוסך עצמאי, ובסוף אותה שנה הכין התובע, לבקשתה, תוכנית עסקית כחלק מפעולותיה להפוך למוסך מורשה של חברת פיאט ולמרכז שירות. בשנת 2008 אף ביצע התובע עידכון לתוכנית העסקית שעשה בשנת 2005.

5.התובע לא קיבל שכר בגין עריכת התוכנית העסקית ועדכונה, ואולם הודה בעדותו כי לא הוסכם בין הצדדים שיקבל שכר נוסף בגין עריכת התוכנית העסקית ועדכונה, ברם הוסיף כי לא דרש שכר נוסף בגין הכנת התוכנית מתוך מחשבה וציפייה שעסקה של הנתבעת אכן יהפוך למרכז שירות, יתפתח ויגדל, וכתוצאה מכך גם התובע, אשר ציפה שעבודתו עם הנתבעת תימשך, ירוויח מכך.

6.בחודש ינואר 2009 שלח התובע לנתבעת דרישה לתשלום סך של 18,000 ₪ בגין הכנת הדו"ח הכספי עבור שנת 2007, זאת בעוד בשנים קודמות, כאמור, שילמה הנתבעת לתובע בעבור עריכת הדוחות הכספיים סך של 10,000 ₪.

התובע טען כי דרישתו לתשלום גבוה עבור הכנת הדו"ח של שנת 2007 הייתה מבוססת על שעות העבודה הרבות שהשקיע בהכנת דו"ח זה לאור הגידול הניכר בהיקף פעילותה של הנתבעת ביחס לשנים קודמות.

התובע אישר בעדותו כי במהלך עבודתו בשנת 2008 לא הודיע לנתבעת על כך שהיקף עבודתו גדל באופן ניכר, ובהתאם לכך גם דרישתו לתשלום תגדל.

7.לאחר הוצאת הדרישה החריגה לשנת 2007, פנה מנהל הנתבעת לתובע והתלונן בפניו על דרישתו המופרזת. מנהל הנתבעת אישר כי הסכים לשלם לתובע תוספת בגין אותה שנה, ברם הציע תוספת שאינה חורגת מהעלאה של 5% עד 10%, התובע סירב להצעה זו, ובעקבות כך, הודיע לו מנהל הנתבעת כי עליו להפסיק לטפל בעסקי הנתבעת.

8.בהמשך החלה הנתבעת לעבוד עם רו"ח אחר (טנוס), רו"ח שעבד עד חודש 4/09 כעובד שכיר במשרדו של התובע.

9.ביום 11/8/09 שילמה הנתבעת לתובע סך של 10,000 ₪ - חלק מהשכר שדרש עבור עבודתו בהכנת הדו"ח של שנת 2007.

10.דרישתו הכספית העיקרית של התובע, בתביעה דנן, מורכבת מהדברים הבאים:

שכר המגיע עבור הכנת הדוחות הכספיים של שנת 2007. התובע דרש סך של 18,000 ₪ כאשר מתוך סכום זה שולם לו סכום של 10,000 ₪ בלבד).

50% מהשכר שיש לשלם עבור הכנת הדוחות הכספיים של שנת 2008 – מדובר בדוחות שהוגשו למס הכנסה על ידי רו"ח שהחליף את התובע בתפקידו אצל הנתבעת, ואולם נטען כי רו"ח החדש עשה שימוש בחומר שאסף והכין התובע.

סכום של כ-15,000 ₪ בגין הכנת התוכנית העסקית, עדכונה וקיום פגישות בקשר אליה.

11.הנתבעת טוענת, מנגד, כי אין כל הצדקה לחייב אותה בתשלום נוסף מעבר לסכום של 10,000 ₪ ששולמו בגין הכנת הדו"ח של שנת 2007, וכי זהו הסכום עליו הוסכם במהלך השנים וששולם עד אותו מועד, כאשר במהלך שנת 2008 התובע לא התריע ולא סיכם עם הנתבעת על תשלום שכר אחר מזה שהוסכם עליו קודם לכן.

עוד נטען כי כבר בתחילת שנת 2009 הודיע מנהל הנתבעת לתובע כי הנתבעת אינה מעוניינת עוד בשירותיו, ולכן כל עבודה שעשה ממועד זה ואילך עבור הנתבעת הייתה על דעתו בלבד ואין לחייב בגינה. בנוסף נטען כי רו"ח החדש של הנתבעת לא עשה כל שימוש בעבודה שעשה התובע לצורך הכנת הדו"ח הכספי עבור שנת 2008.

באשר לדרישה בגין הכנת התוכנית העסקית נטען כי לא הוסכם בין הצדדיםעל קבלת תשלום נוסף בגין הכנת התוכנית, ואף התובע הודה בתצהירו כי לו היה ממשיך לעבוד עם הנתבעת לא היה דורש תשלום נוסף עבור הכנת התוכנית העסקית. מכאן, שדרישתו של התובע לתשלום זה מהווה סחיטה ואין לה מקום. עוד נטען שהנתבעת ממילא לא עשתה שימוש בתוכנית העסקית שהכין התובע, ומכאן שאף בעילה של עשיית עושר ולא במשפט דין הטענה להדחות.